צרידות – פיתרון הומאופתי: מה איפשר לעורב להמשיך להחזיק בגבינה למרות דברי החנופה של השועל

העורב הגיע לטיפול הומאופתי בגלל צרידות.
חלומו הוא להפוך את השירה לעיסוק מקצועי, אבל בכל פעם שהוא עולה על במה הקול שלו נסדק ומצטרד.
הוא רוצה לסלסל אבל כל מה שהוא מצליח להפיק זה רק “קרא, קרא”.

חשוב להבין: סימפטומים לא מופיעים באופן שרירותי, הם מספרים סיפור.

אותו סימפטום ממש (במקרה זה – צרידות) כשהוא מופיע אצל אנשים שונים, מספר סיפור אחר לגמרי.
כדי לטפל בסימפטום של המטופל המסויים חשוב לפענח מהו הסיפור הספציפי, האישי, שעומד מאחורי הסימפטום.
במילים אחרות מהו השורש שגרם לאדם לפתח את הסימפטום המסויים בעיתוי המסויים.
תהליך הטיפול ההומאופתי הוא תהליך פענוח הסיפור האישי – מה המטופל חוזר ומספר לעצמו, בין אם במודע או שלא במודע. הפענוח הוא זה שמאפשר לדייק בהתאמת הרמדי עבורו.
עוצמתה של רמדי מדוייקת בכך שהיא מאפשרת למטופל לשנות את עלילת הסיפור הפנימי שלו, לעקור את השורש. כתוצאה מכך, גם הסימפטום נעלם שלא על מנת לשוב וגם החוויה הפנימית של האדם משתנה.
הוא משתחרר מהפחדים הפנימיים שעיכבו אותו וחווה חופש לממש את מלוא הפוטנציאל שגלום בו.      

אז מה אם כך הוא סיפורו של העורב? מהו שורש ה – צרידות שלו?

אלו הם דבריו: “מאז שאני זוכר את עצמי ניגנתי ושרתי בחדרי, אבל מעולם לא קיבלתי עידוד מהמשפחה שלי לפתח את הכשרונות המוזיקליים שלי. אולי זה אומר שאין לי באמת כישרון?
אם אהיה זמר מקצועי אפעל כנגד הציפיות של המשפחה שלי ואז כבר לא ארגיש חלק מהם. להיות לבד זו לא אופציה. עורב הרי לא יכול לשרוד בלי להקה, משפחה. מצד שני, כדי להשאר שייך אני מוותר בעצם על החלום שלי, על הביטוי העצמי שלי, על מי שאני. אני לא רוצה לוותר לכן אני מנסה שוב ושוב ללכת בעקבות החלום ועולה על הבמה, אבל כנראה שהפחדים הפנימיים – האם אני באמת מוכשר ואיך תגיב המשפחה – חזקים ממני ועוצרים אותי ברגע האמת בכך שנוטלים ממני את הקול ויוצרים צרידות”.